התערוכה "יוצאים מארון הקודש" מציגה עבודות של 14 אמניות ואמנים שאינם מכירים זה את זה. המשותף ביניהם הוא נטייתם המינית ההומוסקסואלית ושיוכם לחברה היהודית האורתודוקסית.
חוקרים בני זמננו טוענים כי בכל אדם מצוי יסוד אנדרוגיני, וכי המגוון המגדרי אינו דיכוטומי, כפי שהיה מקובל לחשוב בעבר. מתוך תפיסה זו צומחת הטענה שניתן לגבור על המתח שבין ניגודים וקצוות וליצור מחדש תפיסה של אחדות. זוהי אחדות שאינה גורסת אחידות אלא מסוגלת להכיל ולקבל את המגוון כולו. אבל איך אחדות זו תופסת את מקומה בחברה היהודית הדתית, חברה בעלת מוסכמות חברתיות ברורות ונוקשות אשר נתפסת כבנויה על דיכוטומיה חד משמעית בין הראוי למגונה, בין מותר לאסור, בין אישה לגבר. האמנים המציגים מתבוננים במקום המחבר בין זהותם המינית לזהותם היהודית ומבקשים להראות שהדבר אפשרי.
לכאורה זהויות אלו אמורות להיות סותרות, אך ביצירות שבתערוכה ניתן לראות כיצד הזהויות יוצרות אינטראקציות מורכבות ולעיתים אף משלימות.
תוך התבוננות בדימויים שונים בתרבות הציונית היהודית והדתית שופכים האמנים אור חדש ומעניקים פרשנות מחודשת לעקרונות ולערכים מקובלים תוך הרחבת גבולותיהם , לעיתים בדרך של מדרש אמנותי פוסט-מודרני.
